ללמוד להריח מחדש

שנים הייתי נאמנה לריח אחד. האמנתי שיש כוח בבושם אחד שמזוהה איתך – הריח שלך. משהו קבוע, כזה שלא מחליפים, כמו חתימה אישית. ריח שאנשים מזהים עוד לפני שהם רואים אותך

ריח קבוע הופך לרקע. הוא נטמע בך ומפסיק להישמע. ולפעמים מספיק שבוע אחד בשביל שהוא יעלם לך מהתודעה. הוא הופך לשגרה וזה בדיוק מה שהופך אותו לנוח כל כך: אין יותר התלבטויות, אין חיפוש, אין החלטות. מצאת את הריח שלך וזהו. לפחות עד שיום אחד משהו ישתנה

חוויית החיפוש אף פעם לא קסמה לי להפך. החנויות, העומס, המבחר, הלחץ, המוכרים, הצורך להתיז על עצמך ריח שאחר כך ילווה אותך שעות גם אם לא אהבת אותו. זה תמיד הרגיש לי קצת כמו החלטה גדולה מדי, במקום חוויה של הנאה

ואז גיליתי את הקסם שבדוגמיות , בקבוקונים שניתן לרכוש בגדלים משתנים, ממיליליטר אחד ועד שלושים  והבנתי שאפשר להתנסות אחרת: בבית, בזמן שלך, בלי הסחות דעת, בלי צורך להחליט מיד. רק את והריח

עם ההתנסות הגיעה ההבנה שבושם הוא לא רק ריח יפה. הוא סיפור שנפתח בהתחלה שלפעמים מפתיעה, ואז משתנה, מתעמק, נרגע ומתיישב על העור. למדתי להקשיב לרבדים: לתווים, למעברים, להתפתחות. להבין מה נשאר אחרי הפתיחה ומה מתגלה רק אחרי זמן

? התחלתי לזהות מחדש את הטעם שלי ולשאול שאלות  האם הריח הזה שייך לי? האם הוא מרגיש כמו חלק ממני

עם הזמן שמתי לב שאני נמשכת לריחות מסוימים, כאלה שקשה לי לשכוח, לעומת אחרים שנעלמים לי מהזיכרון או שלא מתחשק לי לפגוש שוב. אני כבר לא “בוחרת בושם”  אני לובשת ריחות. אני מתאימה אותם למזג האוויר, למצב הרוח, לעונה, לאירוע, לפעמים אפילו לשעה ביום

אני אוהבת ריחות עם נוכחות שקטה. כאלה שלא נכנסים לחדר לפניי ולא נשארים אחריי. אין בהם הצהרה דרמטית או שובל כבד  אלא משהו אינטימי, כמעט פרטי. רעננות מוארת אבל לא חדה. פרחוניות נקייה. פירותיות שקופה. שלמות עגולה ומאוזנת, בלי קצוות צורמים ובלי עומס. ריח שמתגלה רק למי שמתקרב באמת

אני לומדת להריח מחדש

SERIES: DESIGNER PERFUMES

במשך זמן רב מתקיים בעולם הבישום דיון כמעט קבוע: מה נחשב נכון יותר, מדויק יותר, או “שיקי” יותר  בשמי נישה או בשמים של בתי אופנה

בשמי נישה מבקשים לעיתים לנסח רעיון עצמאי, חופשי, לעיתים קיצוני או מופשט. בשמים של מעצבי אופנה, לעומת זאת, נולדים מתוך שפה קיימת  אסתטיקה, תפיסה, ועולם ערכי שכבר הוגדר באופנה. זו אינה רק הבחנה שיווקית. זו שאלה של נקודת מוצא

באופן טבעי אני נמשכת לבשמים שממשיכים את אותה שפה  לא כקטגוריה נלווית למותג, אלא הרחבה שלו. כאילו הבגד ממשיך לחיות בצורה בלתי נראית

זה לא ניסיון להכריע מה “טוב יותר”  נישה או מעצבים  אלא התבוננות בשאלה אחרת: איך שפה עיצובית ממשיכה להתקיים כשהיא עוברת ממדיום למדיום. עבורי, הבישום של מעצבי אופנה אינו תוספת. הוא המשך ישיר של רעיון עיצובי  לעיתים מדויק יותר מכל אובייקט אחר שהמותג יוצר

אחת הנקודות המרכזיות שמניעות אותי בבחירת בשמים היא לא רק הריח, אלא האובייקט עצמו. עיצוב הבקבוק הוא לעיתים הטריגר הראשוני שמוביל אותי להתנסות בניחוח  עוד לפני הריח, לפני הקונספט, יש רגע של משיכה צורנית

כך למשל אצל ג׳יל סנדר, אצל דריס ואן נוטן, ובהמשך גם אצל סלין ואף בלנסיאגה  השפה החזותית של הבקבוק היא לא עטיפה, אלא חלק מהרעיון העיצובי עצמו. הבקבוק הוא האובייקט הראשון שבו אני פוגשת את השפה הזו מחוץ למסלול האופנה

רק לאחר מכן מגיע הריח עצמו: כיצד הרעיון מתורגם לחומר, איך הוא מתנהג על העור, ואיפה הוא נמצא בין קונספט לבין חוויה יומיומית  בין מינימליזם עיצובי לבין מורכבות חושית

הסדרה הזו מתבוננת בשאלה אחת מרכזית: איך שפה עיצובית ממשיכה להתקיים כשהיא עוברת מהבגד אל האובייקט ואל הגוף  בעולם שבו חומר, קו, פרופורציה ושפה חזותית הם נקודת ההתחלה של כל רעיון

 JIL SANDER – OLFACTORY SERIES 1

 צמצום כעיצוב

אי שם בסוף שנות התשעים, כשהייתי תלמידה בבית הספר לאופנה, ג׳יל סנדר, המעצבת הגרמנייה שנולדה ב־1943 הייתה עבורי מקור השראה עמוק וברור

היא יצרה שפה עיצובית שהייתה כמעט אנטיתזה לרוח התקופה: בגדי עבודה מעודנים, מינימליסטיים, המבוססים על קווים מדויקים של חיתוך, מבנה וצורה. העבודה שלה הדגישה בדים איכותיים, פלטת צבעים מצומצמת מאוד ולעיתים כמעט נזירית  עם דגש על פשטות לבישה שמעמידה את הגוף והאדם במרכז. בתוך עולם אופנה רועש, צבעוני ומעוטר, היא בחרה בדיוק ההפוך: שקט, ניקיון, ושליטה מוחלטת בפרופורציה

לסנדר הייתה השפעה רחבת היקף שחצתה הרבה מעבר לבגדים עצמם. היא שאפה ליצור עולם עיצוב שלם  מבדים, דרך תצוגות, חנויות דגל ועד חוויית קמעונאות כוללת  ובכך שינתה את האופן שבו תעשיית האופנה חושבת על מיתוג, צילום, ניהול אמנותי ואפילו על עולמות הבישום והיופי. למרות עליות וירידות משמעותיות לאורך הקריירה, היא מעולם לא סטתה מהרעיון המרכזי שלה: בגדים צריכים להיות טהורים, מדויקים ומחמיאים בפשטותם המעובדת היטב. במובן הזה, השפה של ג׳יל סנדר נשארה רלוונטית עד היום  אולי דווקא משום שמעולם לא ניסתה להיות טרנדית

מתוך אותו עולם מינימליסטי מדויק, כמעט ארכיטקטוני, נולדה מאוחר יותר סדרת הבישום אולפקטורי סריס 1 — סדרת ניחוחות יוקרתית יחסית חדשה, שזכתה בעיניי לפחות תשומת לב מכפי שמגיע לה

בבסיסה של הסדרה עומד רעיון שממשיך ישירות את השפה של ג׳יל סנדר: פירוק חומרי גלם לתמצית שלהם, יצירת ניחוח סביב תו מרכזי אחד כמעט חשוף  והימנעות מכל עודף או קישוט מיותר. במקום בשמים ש”מספרים סיפור” במובן הקלאסי, כאן מדובר כמעט באובייקטים ריחניים: רעיונות מצומצמים שהפכו לניחוח

הסדרה כוללת שישה בשמים, שנוצרו על ידי בשמים שונים, כאשר המכנה המשותף לכולם הוא עבודה מינימליסטית סביב חומר גלם מרכזי, לעיתים כמעט מופשט

Leaf – Julie Massé
ניחוח ירוק־רענן המבוסס על תווים בוטניים נקיים של עלים טריים ולחות טבעית. הפתיחה חדה יחסית, כמעט חומצית, אך בהמשך הוא מתרכך ומתיישב בניחוח אוורירי, שקוף ומואר. זהו אחד הבשמים הבולטים בסדרה בזכות תחושת הרעננות הישירה שלו, עם עמידות גבוהה ונוכחות נקייה. עבורי זה ניחוח קיץ מובהק — והמועדף שלי מהסדרה

Miel – Mathilde Bijaoui
פרשנות מופשטת לדבש. לא מתיקות קלאסית אלא מבנה חם, אורגני ולעיתים כמעט חייתי. הדבש כאן מפורק מהציפייה אליו ומוצג כחומר גלם גולמי יותר, עם עומק שמייצר תחושת כובד מסוימת לצד מתיקות מעודנת

Black Tea – Nathalie Lorson
ניחוח תה שחור יבש עם נגיעות תבלין עדינות — ככל הנראה קינמון רך. יש בו איזון בין מרירות עדינה למתיקות מרומזת, והוא יוצר תחושת עומק שקטה ומעט מעושנת. ניחוח אינטימי, כמעט מדיטטיבי, שמרגיש מאופק מאוד במבנה שלו

Earth – Julie Massé
ניחוח אדמתי המבוסס על רעיון של קרקע לחה וחומר טבעי לא מעובד. יש בו ירוקות לצד יובש מסוים, שמייצרים תחושת טבע גולמית. הוא נוטה מעט לכיוון גברי במבנה שלו, יציב ומעט מחוספס, אך עדיין שומר על ניקיון אלגנטי

Coffea – Paul Guerlain
ניחוח המבוסס על פולי קפה ירוקים, לא קלויים. לכן הוא אינו מתקתק או “קפה” במובן המוכר, אלא יבש, מעט מריר, עם עומק טבעי של חומר גלם לפני עיבוד. יש בו חמימות שקטה שמייצרת תחושת מרחב עירוני — כמעט אסוציאציה של הליכה בפריז בבוקר. המועדף השני שלי מהסדרה, מתאים יותר למזג אוויר קריר

Smoke – Bérénice Watteau
ניחוח המבוסס על רעיון של עשן דק ומרומז. לא עשן כבד או כהה, אלא עקבות של חום שהתפוגג באוויר. ניחוח מופשט יותר, פחות מיידי להבנה, שנבנה בהדרגה ודורש זמן כדי להיפתח ולהתפענח

Jil Sander LEAF

סנדר, גם לאחר תהפוכות רבות בקריירה, הצליחה לשמר קהל נאמן ולבסס שפה עיצובית שממשיכה להשפיע עד היום. סדרת הבשמים הזו, גם אם פחות מדוברת, מרגישה כמו המשך ישיר לאותו רעיון: דיוק קיצוני, צמצום מכוון, והאמונה שכמעט כלום  כשהוא נעשה נכון  יכול להיות הרבה מאוד

  DRIES VAN NOTEN

שכבות כקומפוזיציה

יש מעצבים שמייצרים בגדים. ויש מעצבים שמייצרים עולם. דריס ואן נוטן תמיד השתייך לקבוצה השנייה. מעצב שמדבר בשפה של צבע, חומר, תרבות ורפרנסים  שפה שנעה בין מזרח למערב, בין מחויט ואלגנטי לבין אנדרגראונד, בין אסתטיקה “גבוהה” לבין משהו כמעט פראי

לאורך כמעט ארבעה עשורים, המותג שנושא את שמו הפך למעבדה של קומבינציות בלתי אפשריות  כאלה שבידיים פחות מוכשרות היו נראות מוגזמות או צורמות, אבל אצלו הן תמיד נראות מדויקות

דריס ואן נוטן, שנולד ב־1958, הוא מעצב אופנה בלגי, מהבולטים ב”שישיית אנטוורפן”  קולקטיב מעצבים אוונגרדי שהגדיר מחדש את שפת האופנה בשנות השמונים והתשעים והפך את אנטוורפן למרכז יצירתי משמעותי

הכוח האמיתי שלו טמון בכך שהוא יודע להחזיק סתירות: הוא יכול לשלב פרחוניות עם קשיחות צבאית, אריסטוקרטיה עם קז׳ואל, או פנטזיה עם דיוק טכני. כשהוא נכנס לעולם הבשמים  הוא עושה בדיוק אותו הדבר. רק שבמקום טקסטיל, הוא עובד עם תווים

ב־2022 הוא השיק לראשונה קולקציית יופי ובישום יפהפייה, שנראתה כהמשך ישיר של השפה העיצובית של המותג וכמו פרויקט יצירתי אמנותי אמיתי. אי אפשר להתעלם מהשפתונים, שמגיעים באריזות מושלמות הנראות כמו אובייקטים לאספנים, עם הדפסים הלקוחים ישירות מארכיון המותג. לצד זה יש גם מסרקים ומברשות איפור מעוצבים, ולאחרונה נוספו גם סבון נוזלי וקרם גוף. זה לא סחורה נלווית  זו הרחבה טבעית של עולמו של דריס, עד לפרטים הכי קטנים

הקולקציה: אקלקטית, חופשית, אבל מדויקת

הבקבוקים נוצרו בהשראת בקבוקי בית מרקחת מסורתיים, ומשולבים בהם מוטיבים גרפיים שנלקחו מארכיון ההדפסים של המותג. הם בנויים מחומרים מנוגדים  זכוכית עם מתכת, עץ עם קרמיקה, גימורים מבריקים מול גימורים מחוספסים  מחווה שמחברת את עולם הטקסטיל לעולם הבישום בצורה ישירה

כל בושם נוצר על ידי פרפומר בינלאומי מוביל שקיבל חופש פעולה רחב לפרש את הדנ”א של המותג. אך החופש הזה לא מייצר כאוס  להפך. יש תחושה שכל ניחוח הוא חלק מאותה משפחה רעיונית: משפחה שמבוססת על ניגודים, על חומריות, ועל היכולת להפוך משהו מוכר לבלתי צפוי

אלו בשמים שנעים על הגבול שבין “ללבוש” לבין “לחוות”. לא בשמים שמתחנפים, וגם לא כאלה שנבנו לפי נוסחה. הם נבנו כמו קולקציה אופנתית  עם מחשבה על מרקם, על ניגוד, על תנועה ועל סיפור. אם הבגדים של דריס ואן נוטן הם קולאז׳ של צבעים וטקסטיל, הבשמים שלו הם אותו קולאז׳  רק בתווים

DRIES VAN NOTEN – THE PERFUMES BUTTLES

הריחות

Jardin de l’Orangerie – פרח תפוז וסנדלווד (Daniela Andrier)
פרח תפוז הוא אחד התווים היותר מוכרים בעולם הבישום  לעיתים קרובות הוא מופיע כמתוק, שמשי, כמעט “קוסמטי”. כאן הוא מקבל מסגרת אלגנטית ומאוזנת יותר בעזרת סנדלווד שמרכך אותו ומוסיף עומק. לא ריח פשוט של פרח תפוז, אלא פרח תפוז שמסתובב סביבו עיצוב: אור, חום, וצל של עץ ברקע

Neon Garden – נענע ואיריס (Fanny Bal)
הפייבוריט שלי . שילוב לא צפוי של נענע  המשויכת בדרך כלל לרעננות כמעט “טואלטית”  ואיריס המזוהה עם אבקתיות יוקרתית, איפור צרפתי ובד רך. הוא נפתח עם מכת רעננות, אבל לא נשאר שם  האיריס נכנס ומביא איתו שקט, מרקם ורכות. התוצאה מרגישה כמו בושם אינטימי, כזה שמתאים לעור ולא לחלל. זה בדיוק סוג הבשמים שמרגישים כמו בגד טוב: לא בהכרח הדבר הכי דרמטי בחדר, אבל הדבר שהכי נכון להיות בו

Rosa Carnivora– ורד וווטיבר (Daphné Bugey)
דריס ואן נוטן עושה ורד שהוא כמעט אנטי־ורד. במקום ורד ורוד, נקי ומחמיא  זה ורד שיש בו עומק, אדמה ומעט מרירות. הווטיבר מכניס אווירה ירוקה־מעושנת, וממקם את הורד בתוך משהו יותר טבעי ופחות “בושמי”. ניחוח שמרגיש כמו גן בשעת ערב: הפרחים שם, אבל גם האדמה רטובה והאוויר כבד

Raving Rose – פלפל וורד (Louise Turner)
ורד עם אנרגיה אחרת: חד יותר, מתובל יותר, כמעט חשמלי. הפלפל כאן אינו רק תו פתיחה — הוא חלק מהאופי. ורד שמסרב להיות עדין. הוא לא מתנצל על הנוכחות שלו, ומתאים במיוחד למי שמחפשת ריח פרחוני אבל לא נשי־קלאסי, אלא מודרני, עם עוקץ.

Cannabis & Patchouli – (Nicolas Bonneville)
פצ’ולי הוא אחד התווים שמזוהים יותר מכל עם עולם הבישום האלטרנטיבי: אדמתי, כהה, מעט “מלוכלך”, לפעמים אפילו מיסטי. כאן הוא מקבל טוויסט מעט ספייסי, קצת מתקתק, עם תחושת עץ ושרף. השם מרמז על משהו ירוק וחריף, אבל בפועל התחושה היא יותר של אווירה מאשר של תו ספציפי. ריח שמזכיר חנויות קטורת טובות, חום של עץ, ולפעמים גם אווירה של לילה.

Santal Greenery – תאנה וסנדלווד (Nisrine Bouazzaoui Grillié)
שילוב מוכר בעולם הנישה, אך כאן הוא מקבל פרשנות קלילה יותר, ירוקה, כמעט אופטימית. סנדלווד פחות כבד ופחות קרמי מהרגיל, כזה שמרגיש נקי ומואר. התאנה מוסיפה עסיסיות אבל לא מתיקות של קינוח  יותר תחושה של עלים, קליפה, פרי לא בשל לגמרי

Voodoo Chile – רוזמרין ופצ’ולי (Nicolas Beaulieu)
רוזמרין ופצ’ולי הם שילוב שיכול בקלות להפוך לארומטי מדי או “מרפאתי”, אבל כאן הוא מקבל עומק כהה ועצי. בושם שמרגיש כמו טקס: ירוק, מתובל, מחוספס, עם נוכחות חזקה. הוא לא מתיימר להיות יפה במובן הרגיל  הוא רוצה להיות מסקרן. משהו כמעט רוחני, מסתורי, חם, עם עשן ברקע

Rock the Myrrh – מור ועץ מעושן (Amélie Jacquin)
מור הוא תו שרפי עם איכות כמעט כנסייתית  לעיתים מתקתק, לעיתים מריר. כאן הוא נכנס לתוך עץ מעושן, ומייצר בושם עמוק, כמעט אלכוהולי, כמו רום שנשפך על עץ כהה. ניחוח שמרגיש “חדר”: חדר חשוך, עם עץ ישן, אור חלש, ומשהו באוויר שמזכיר שרף, עשן וזיכרון. מבין כל הבשמים בקולקציה  זה אחד היותר דרמטיים

Fleur du Mal – אוסמנטוס וזמש (Quentin Bisch)
אוסמנטוס הוא תו מרתק: פרח שמריח גם פרחוני וגם פירותי, לפעמים עם נגיעה כמעט משמשית. המפגש עם הזמש מייצר יופי רך עם חיכוך. בושם שמרגיש כמו בד על עור: לא עור כבד ומעושן, אלא זמש רך, כמעט קטיפתי. אינטימי, קרוב, מעט ממכר  ומצליח להיות גם רענן וגם חושני בו זמנית

Soie Malaquais – ערמון ומשי (Marie Salamagne)
הקונספט כאן הוא מרקם לפני הכל. “משי” הוא רעיון, לא תו. “ערמון” הוא חומר חמים, חורפי, קצת גורמה. ניחוח שמנסה לתרגם תחושת בד  משהו חלק, עוטף, כמעט יוקרתי־חמים. הערמון מוסיף מתיקות עדינה ומרקם של קלייה, אבל הבושם לא הולך בהכרח למקום של קינוח  הוא יותר משחק בין חום לרכות

Havana Gold – (Jordi Fernández)
ניחוח שמכוון לאווירה של טבק, זהב, חום, ברים אפלוליים ואלגנטיות ישנה. יש בו תחושת לילה, אלכוהול, ועץ. השם מיד מזמן אסוציאציות של סיגר, עור, רום ואבק מתוק והבושם יושב בדיוק באזור הזה: לא בהכרח כבד, אבל עם נוכחות גברית קלאסית מאוד

Vanille Camouflage – (Alexandra Monet)
וניל המזוהה עם מתיקות ונוחות, אבל כאן הרעיון הוא להפוך אותו למשהו מתוחכם יותר: וניל שלא צועק “קינוח”, אלא משחק על צללים, עצים, ותבלינים. הוניל כאן נוכח, אבל מסתתר בתוך שכבות נוספות  התוצאה יוניסקסית יותר ומעט פחות צפויה

Camomille Satin – (Julien Rasquinet & Paul Guerlain)
קמומיל הוא תו שלא רואים הרבה בעולם הבישום המודרני. הוא נושא איתו אסוציאציה של חליטה, רוגע, משהו רך ומעט מריר. כאן הוא פוגש מרקם “סאטן”: רכות, אבקתיות, תחושה של בד על עור. בושם שמרגיש כמו ערב חורפי, תאורה נמוכה, שקט. יש בו משהו מנחם, אבל גם קצת מסתורי

Sur Ma Peau – (Quentin Bisch)
כמו שהשם מרמז  בושם שנועד לשבת על העור ולא להתפרץ החוצה. פרחוני, אבקתי, ונילי ורך, עם תחושה של קרבה. הוא נמצא על הגבול שבין ריח של גוף נקי ומטופח לבין בושם עם חתימה. מרגיש אישי, כמעט כמו ריח שמיועד למישהו קרוב ולא למי שפוגש אותך לראשונה. יש בו משהו מאוד “עורי”: חמים אבל לא כבד, מתוק אבל לא ילדותי, נקי אבל לא סבוני. מתיישב כמו שכבה דקה של אבקה ונילית, עם פרחוניות שקטה מרחפת מסביב ולא משתלטת

זו קולקציה שמתפקדת כמו ארון בגדים: כל ריח הוא חומר אחר, הדפס אחר, מצב רוח אחר  אבל כולם חלק מאותו עולם

אם הבגדים של דריס ואן נוטן תמיד הרגישו כמו שפה שמסרבת להיות נוסחה,השמים שלו עושים את אותו הדבר: הם ניתנים לפירוש מחדש, ניתנים ללבישה אחרת, ובכל זאת תמיד מזוהים

בשנת 2024 הציג דריס ואן נוטן את הקולקציה האחרונה שלו עבור המותג הנושא את שמו. הוא היה אחד המעצבים הבודדים שהצליחו להישאר עקביים בלי להיתקע, להיות אמנותיים בלי להפוך לנישתיים מדי, ולדבר עם קהל רחב בלי להתפשר. אולי דווקא לכן, הבשמים שלו מרגישים כמו המשך טבעי של המורשת: הם שומרים על האסתטיקה שלו, אבל נותנים לה חיים חדשים

 CELINE – HEDI SLIMAE 

נרטיב כארכיון אישי

אצל סלין, בניגוד לדריס ואן נוטן או ג׳יל סנדר שבהם כל בושם נוצר על ידי פרפומר אחר המביא קול ייחודי ועצמאי  ליין הבשמים נשען על מערכת אחת ברורה וסינגולרית: החזון והחותמת של הדי סלימאן

במותגים האחרים נבנית קולקציה רב־קולית, שבה כל ניחוח הוא פרשנות נפרדת לדנ”א של המותג. לעומת זאת, אצל סלין מתקיימת שפה אחרת: כל בושם אמנם עומד בפני עצמו כקומפוזיציה סגורה ומדויקת, אך בו בזמן הוא חלק ממערכת גדולה יותר, כמעט נרטיבית, שבה כל יצירה מהדהדת את האחרות. זה אינו אוסף של בשמים, אלא סיפור אחד מתמשך  כזה שנכתב דרך ניחוחות, זיכרונות ומצבי רוח

הבחירה בבושם של סלין היא פחות רכישה של מוצר ויותר אימוץ של עמדה אסתטית. אובייקט שמבקש להיתפס כפריט אספנות  כמעט כמו יצירת אמנות שנכנסת לארון ולא רק למדף הבשמים

הדי סלימאן, שנולד ב־1968, הוא צלם ומנהל קריאייטיב מהמשפיעים ביותר בעולם האופנה המודרני. הוא נולד בפריז, ולמרות שמעולם לא למד אופנה באופן רשמי, הפך לאחד האנשים ששינו את הדרך שבה אופנת גברים נראית, מרגישה ונמכרת

בשנת 1996 מונה למנהל הקריאייטיב של קו הגברים של איב סן לורן, וסביב קולקציית אביב־קיץ 2000 התגבש באופן ברור החתך הסלימאני: סילואטות צרות, קווים חדים ואסתטיקה מינימליסטית כמעט אדריכלית. הקולקציה הזו סימנה תפנית עמוקה בעולם האופנה הגברית: היא החזירה למרכז הבמה את הדקיקות, הרזון והאנדרוגיניות, ויצרה שפה חדשה של גבריות  כזו שמתרחקת מנפח ומעדיפה דיוק, ריסון ומתח בין אלגנטיות לרוקנרול

הפריצה הגדולה שלו הגיעה עם דיור הום בין 2000 ל־2007, שם חולל את אחת המהפכות המשמעותיות ביותר בעולם האופנה הגברית. הוא הציג חליפות צרות במיוחד, ז׳קטים צמודים וג׳ינסים בגזרה נמוכה, ויצר צללית חדשה, אנדרוגינית, רוקנרולית  כאילו נלקחה היישר מבמה של להקת אינדי בריטית. ההשפעה הייתה עצומה: כל התעשייה העתיקה

בין 2012 ל־2016 חזר לאיב סן לורן, ביצע מהלך דרמטי של מיתוג מחדש והוביל את הבית לאסתטיקה צעירה יותר, מחוספסת יותר, עם אווירה ברורה של רוק, לילה, מועדונים ועדינות שחורה. בין 2018 ל־2024 מונה למנהל הקריאייטיב הראשי של סלין, הרחיב את השפה העיצובית והביא איתו עולם שלם: רוקנרול, דיסקו, בוהו, ניחוח של חוף קליפורניה, ולצד זה פריזיות קלאסית מצוחצחת

ובתוך העולם הזה נולד גם ליין הבשמים

אצל סלימאן, בושם הוא לא “עוד מוצר”. הוא חלק מהדימוי. הוא החוט המקשר. הוא השפה

הריחות הם התפאורה  המוזיקה שמתנגנת ברקע, התאורה של המועדון, האבק של הלילה על הז׳קט, החול על העור אחרי יום ארוך בחוף. לא “עוד בושם פרחוני”   אלא ריח של מקום, ריח של רגע, ריח של חיים שסלימאן היה רוצה לצלם

Celine Haute Parfumerie

בשנת 2019 השיקה סלין את קולקציית הבישום היוקרתית הראשונה תחת סלימאן. ליין שנבנה כמו ארון בגדים: ריחות שהם זכרונות, לילות, דמויות וסצנות, עם שפה אחידה — מינימליזם אבקתי, אלגנטיות שקטה ונוכחות שאינה מתאמצת. כל בושם עומד בפני עצמו, אך יחד הם מרכיבים מערכת אחת אסתטית, עקבית ומדויקת, כזו שנעה בין עור, אור וזיכרון

Dans Paris
וניל שמופיע כאן לא כמתיקות אלא כחומר גלם אלגנטי, כמעט אדריכלי. הוא נפתח כריכוז חם, עוטף וחורפי, אך נשאר מאופק לחלוטין — לא כבד, לא מתוק, אלא צרפתי מאוד באלגנטיות שלו. ריח מחבק ושקט, שמצליח להפוך וניל למשהו מתוחכם ולא צפוי

Parade
ירקרק־פרחוני עם תחושת ניקיון מלוטש. אלגנטיות יומיומית שמרגישה טבעית ולא מתאמצת, עם נוכחות ברורה אך שקטה. לביש מאוד, רב־עונתי, עם נטייה לקיץ

Nightclubbing
בושם של אווירה ולא של ניחוח בלבד. עשן עדין, עציות פרחונית ואבקה מאובקת שמתיישבת לאט. יש בו שכבות שנפתחות בהדרגה, כמעט כמו סצנה. קרוב לעור הוא הופך עמוק, אינטימי ומדויק יותר — בושם שדורש זמן והקשבה

Black Tie
אבקתיות רכה ומדויקת, וניל מעודן שאינו נוטה למתיקות. מאוזן מאוד  יוניסקס, שקט, אך נוכח. מתאים במיוחד למזג אוויר קריר, עם תחושת ניקיון מחויטת

Bois Dormant
עצי, מעט מעושן, עם וניל מרומז. קו גברי יותר בתחילתו, אך יוניסקסי לחלוטין. פחות מיידי ובהיר בפתיחה, אך מסקרן יותר ככל שמתפתח על העור

Saint Germain
ירקרק, אבקתי וקרמי, עם תחושת אינטימיות גבוהה מאוד. צמוד לעור, כמעט פרטי, ואינו מקרין החוצה. רכות נקייה מאוד, עם אסוציאציה מעט שפתונית ואבקתית — אופי נוסטלגי ועדין במיוחד

Zou Zou
ריח ונילי רך ולא מתוק  מעין שילוב בין דאן פריז לבין בלק טאי, אך יותר מיושב, עמוק ושלם. ככל שנשאר על העור הוא נפתח ומעמיק, והופך להרמוני ועגול. הפילטר האבקתי שמאפיין כל כך את ריחות סלין פחות נוכח כאן, והתוצאה מרגישה חיה, טבעית ואינטימית יותר

Reptile
ירקרק־עשבי עם נגיעה עורית, נוטה לכיוון גברי יותר. חד, מעט מחוספס, קייצי יחסית. נוכחות ברורה ודמות מוגדרת

La Peau Nue
פתיחה אבקתית שעלולה להרגיש גנרית בתחילה, אך משתנה לחלוטין עם הזמן  הופכת לעדינה מאוד, נקייה, כמעט אינטימית ברמת “עור משופר”. אינו מקרין החוצה, אלא נשאר קרוב מאוד לגוף

Un Été Français
פתיחה אינטנסיבית של פריחת תפוז ונרולי, כמעט בוטנית בעוצמתה. בהמשך מתרכך והופך לפרחוני לבן אינטימי ונעים יותר, עם תחושת קיץ צרפתי בהיר אך מבוקר

Eau de Californie
אחד הבשמים היומיומיים והקרירים יותר בקולקציה, שמשרה תחושת קלילות עם קורט של חופש. לא “כובש את החדר”, אלא יוצר הילה של עור רענן ומתוחכם. מתפתח בהדרגה על העור, עם איזון בין ירקרקות מוארת לפרחוניות עדינה. קל ללבישה, בעל נוכחות שקטה ומדויקת  כזו שמרגישה טבעית, כאילו היא חלק ממך

Rimbaud
לבנדר יבש ואבקתי שמתגלה בהדרגה ומתפתח לעומק חמים ומעודן. יצירה שמרגישה כמו ציור של רגע שקט בשדה: איטית, מלוטשת, מעט נוסטלגית ואינטימית. הלבנדר משתלב עם נגיעות של אירוס ונרולי, והופך עם הזמן לריח עדין שמתגלה בעיקר מקרוב  שקט, אלגנטי וקרוב לעור. הערה: קיימות שמועות לא רשמיות על הפסקת ייצור בקרוב, מה שעשוי להפוך אותו לפריט אספנות

Cologne Celeste
קולון קליל ורענן, עם פתיחה הדרית נקייה ורמזים לפרחים לבנים שמעניקים תחושת טוהר ואוויר צלול. לא בושם “כבד”, אלא יותר כמו ריח של ניקיון בהיר ופשטות צרפתית אלגנטית. מרענן ויומיומי, מתאים במיוחד לימים חמים

Cologne Française EDP
אותו קו רך ועדין, עם חתימה אבקתית. קלאסי ונקי, לא מתאמץ, פחות דרמטי. פשוט, אלגנטי, מאופק

ליין הבשמים של סלין אינו אוסף של בשמים בודדים, אלא מערכת אחת של שפה: אבקתית, שקטה, יוניסקסית ומדויקת מאוד. הנוכחות אינה דרמטית, אלא מתמשכת  כזו שנשארת קרוב לעור ומייצרת זהות אסתטית עקבית ולא מתנצלת

ואולי זו הסיבה שבשמים של בתי אופנה מעניינים אותי: הם לא רק ניחוח, אלא המשך ישיר של שפה עיצובית  כשהיא עוברת מהבגד אל הבקבוק

וזו השאלה שממשיכה ללוות את הסדרה הזו: מה נשאר מהשפה של בית אופנה, כשהיא כבר לא נתפרת בבד אלא נכתבת בריח

ואולי זו גם התשובה לשאלה מה מבדיל בין בשמי מעצבים לבשמי נישה: אצל מעצבים, הריח הוא הבגד